מערכת היחסים בין הנפש לצלילים

קופצים בזמן - לימינו. ואנחנו ב"קרב".

מחפשים את תנועת הקירוב התשובה. שהמהלך יתפוס.
ומכיוון ש"היכל הניגון סמוך להיכל התשובה" (הבעש"ט הקדוש), מכאן שתשובה חייבת לעבור דרך ניגון.

במסגרת מהלך התשובה דרוש גם אוצר מילים מתחדש (כי רק בעברית, המילים הן אוצר):
הנחת היסוד היא שבכל יהודי מסתתרת נקודת אמונה פנימית שכמהה לה', לתענוג שבדבקות עם הבורא.
אז כולנו מאמינים. בני מאמינים.
והתוויות והביטויים המוכרים "דתי", "חילוני", "מסורתי", "חרדי", אינם תופסים את מהות האדם, אינם אמיתיים, ויוצרים לחינם מחלוקות ופירודים בתוך עם ישראל.
(היהדות אינה "דת", אף יהודי אינו "ריק", "זר" או "חול" (שורשי הביטוי המוטעה 'חילוני') וגם "מסורתי" זו עוד מילת-גיבנת שהודבקה עם החזרה מהגלות ועתה ניתן כבר להורידה).
ואנחנו הרי מחפשים מכנה משותף ושלום פנימי – כדי שנוכל להיות כלל, שנזכה להיות כלי. כלי מחזיק ברכה.
וזה ש"כולנו מאמינים בני מאמינים", זה לא רק שיר חתונות שמח, ולא רק מימרא מהגמרא אלא אמת חיים שמאחדת אותנו תחת מכנה משותף מחבר, ולכן במקום הביטויים המוכרים אך המפלגים, נלמד להתרגל להשתמש בתחליפים יותר אמיתיים:
"מאמין רדום" ו"מאמין פעיל",
(וברור שאין שום בעיה להיות מאמין רדום גם עם זקן ופאות...).
הנחת היסוד היא שבכולנו תענוג האמונה שואף להתגלות ולהתבטא.
והאמונה היא שריר.
ומשימתנו היא אימון השריר הזה – כי בכך תלוי עתידנו, וגם ההווה.
וכדי לדעת את הנפש עלינו להכיר את החוקיות שברוחניות, שאותה נלמד בפעם הבאה, בעזרת ה'.